הרבה אנשים, כמו גם קלינאים מביעים חשש ופחד בהקשר של מה מותר ומה אסור בקשר שבין לימפדמה לעיסוק בפעילות גופנית. אז כמה מילים בנושא זה.
לימפדמה הינה בעיה שמאד שכיחה בעולם המערבי. בצקת לימפטית הינו מצב בו מע' הלימפה אינה מסוגלת להספיג נוזל למערכת הדם, ולכן יש הצטברות של נוזלים בגפיים.
אבל לפני שנמשיך לפני הכל יש צורך להבין על מע' הלימפה, ממה היא מורכבת ומה תפקידה.
מע' הלימפה מורכבת מצינורות, ובצמתים שונים קשריות ("בלוטות קטנות"). מערך זה של צינורות וקשריות (כ – 600 קשריות) הוא חלק ממערך החיסוני של גוף האדם. הקשריות יודעות ליצר ולאכסן לימפוציטים, שבעזרתם ניתן להתגונן מפני חיידקים וגורמי מחלה שונים.
תפקיד נוסף וחשוב יש לצינורות. בצינורות אלה יש נוזל שהוא מאד דומה לנוזל הדם, הצינורות שומרים על מאזן הנוזלים בין תאי הגוף. הצינורות מנקזים נוזל מרקמות שונות חזרה למערכת הדם לאחר שעברו סינון בקשריות. כמו כן, צינורות אלה סופגים שומן ממערכת העיכול ומעבירים אל מחזור הדם. כאמור, אי יכולת ניקוז של נוזל מהצינורות לזרם הדם גורמת להצטברות נוזלים באיזור שבין התאים ולכן גם לבצקות.
ישנם כמה גורמים התורמים לבעיה זו. לרוב נראה נוכחות של מחלות כרוניות כמו: השמנת יתר, סכרת מסוג 2 , מחלות לב ריאה וכן בגלל טיפולים במחלת הסרטן. מסתבר שהוצאה של קשריות לימפה או בגלל הקרנות מתפתחת לימפדמה- וליתר דיוק לימפדמה משנית.
המצאות בצקת בגפיים משפיעה רבות על האדם הן מבחינה פיזית, תיפקודית פסיכו-סוציאלית רגשית וכלכלית. הנפיחות בידיים או ברגליים מקשה על האדם בתפקוד יום-יומי נורמלי, אנשים אלה נמנעים מפעילויות כמו הליכה, לשאת דברים, לערוך קניות וכדומה. הנפיחות גורמת לחוסר נוחות, ולכן לעיתים אף לקשיי שינה. הרגשה של כאב ברמה יום יומית, הרגשת עקצוצים, ירידה בטווחי התנועה, משפיעה לא רק על התפקוד אלא גם על הדימוי העצמי והביטחון הגופני, ותורמת להרגשה של תיסכול, חוסר אונים ולעיתים אף להימנעות חברתית. ניכרים גם בעיות במציאת נעל מתאימה, ובגדים מתאימים ונוחים.
ישנן כמה אופציות טיפוליות שעומדות בפני הסובלים מלימפדמה. עיסוי לימפטי ידני, חבישות וכמובן עיסוק בפעילות גופנית. מטרת הטיפולים הללו היא להוריד נפיחות, לשפר סימפטומים ולמזער את הסיכויים לזיהומיים עוריים, לא נראה עד כה טיפול מסוים שיכול להוביל לריפוי מלא.
בתחילת שנות ש- 70 ועד תחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת, ההמלצה לטיפול והן למניעת לימפדמה היתה, פעילות גופנית נינוחה וקלה בלבד. הומלץ על פעילות שעיקרה תנועה כללית למפרקי הגוף באופן איטי ללא שימוש במשקולות. האמונה היתה כי סוג כזה של תנועה ותירגול יכול לעזור מבחינת תפקודית, ויכול לשמש תמיכה לזרימה בצינורות הלימפה. ההמלצה היתה לגרום לשריר להתכווץ בצורה כזו שלא תגביר את זרימת הדם ובכך לא להעמיס על זרימת הלימפה ועל ספיגת הנוזלים. ההשערה היתה כי הגברת ייצור הלימפה שתיגרם ע"י הפעילות והתירגול עלולה להעמיס או לגרום לחסימות בצינורות הלימפה, ולכן יש להיזהר.
האזהרות אז כללו הנחיה כמו לא להרים משקל שכבד מ- 2 ליטר של בקבוקים, לא לעסוק בפעילות גופנית חוזרנית כזו הגורמת לעליה בלחץ הדם, וכן לא לרחוץ כלים במים חמים כיוון שהחום מרחיב כלי דם ומעלה את זרימת הדם ולכן משפיע ומעמיס על צינורות הלימפה. בנוסף, הומלץ לא לעסוק בגינון, בגלל הסיכון לפציעות ולכן סיכון מוגבר לזיהומים, וכן אסרו על טיסות. פעילות גופנית נמרצת ועצימה היתה קונטרא-אינדיקציה - איסור מוחלט.
אולם מסתבר כי כל האיסורים הללו נשענו על תיאוריות ולא על הוכחות.
מתחילת שנות ה- 2000 צצו יותר ויותר עדויות במיוחד בקרב שורדי מחלת הסרטן שהראו שבמקום להגן עליהם מפני התפתחות של לימפדמה בעצות ואיסורים ובעיקר מה לא לעשות, יש להמליץ על עיסוק בפעילות גופנית במיוחד במהלך המחלה ועל אחת כמה וכמה ואחרי ההבראה.
מחקרים נוספים אף הראו את הקשר שבין העיסוק בפעילות גופנית עצימה או פעילות גופנית נמוכת עוצמה במניעת מגוון רחב של מחלות סרטן, כמו סרטן השד, פרוסטטה, סרטן של מערכת הרבייה. יש לציין כי סוגי סרטן אלה מקושרים יותר עם התפתחות לימפדמה.
留言