ידוע זה מכבר שהעיסוק בפעילות גופנית עושה פלאים למערכת הגופנית שלנו וגם כמובן משפר את הבריאות המנטלית והרגשית. אנשים פעילים מראים יותר חוסן, ויותר יכולת עמידות למתח- סטרס.
נכון, לא תמיד רע להיות במתח, מתח אבל כזה שהוא נורמאלי מקדם וגורם לנו לפעול טוב יותר, לעומת זאת מתח כרוני וכזה שאינו מווסת גורם להרס מערכות הגוף וירידה ביכולת החיסונית שלנו.
אבל כיצד? מהו ההסבר הפיזיולוגי? איך הפעילות הגופנית תורמת להרגשת החוסן שלנו?
אז מסתבר שפעילות גופנית הודפת הרגשות מתח ע"י הגברת רמות החלבון המוחי שנקרא- גאלאנין GALANIN. נראה כי בעת פעילות גופנית יש עליה ברמות הנוירו-מדולאטור זה.
הגאלאנין נודע לראשונה לפני כ- 30 שנה אולם, תפקידו לא היה כל-כך ברור. בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים מראים, את השתתפותו בתפקודים ביולוגים ופיזיולוגים רבים ושונים. השתתפותו ניכרת במערכת העצבים המרכזית, ההיקפית וכן במערכת האנדוקרינית, בלבלב ובמערכת העיכול וכמעט על כל רקמות הגוף. מעורבותו נקשרת גם בוויסות הפרשת חומרים נוספים כגון: אינסולין, אצטיל כולין, נוראפינפרין, גלוטומאט, דופמין, הורמון גדילה ופרולקטין.
במערכת העצבים, נמצא נוכחות של גאלאנין באמיגדלה ובהיפותאלמוס. נוכחות זו נקשרת לשיפור תהליכי הלמידה והזיכרון, ובוויסות התנהגות מינית. בנוסף, נראה כי פעילות הגורמת להפרשת גאלאנין מונעת הרס ואיבוד של תאי עצב, הרס שנגרם בעיקר בגלל מצבי עקה כרוניים.
שמו הועלה גם בהקשר למחלת האלצהיימר, ונראה כי נוכחותו יכולה להוות שמירה מפני מחלה זו.
נוכחותו משפיע גם על הרגשת כאב, בכך שמוריד את מידת הרגישות של הנוסיספטורים, אותם חיישנים האחראים לתחושת הכאב שנמצאים בהיקף הגוף, וכשאלה פחות רגישים תשדורות של תחושת הכאב מעומעמים יותר.
הגאלאנין מעכב הפרשת יתר של אצטיל כולין. אצטיל כולין הינו נוירוטרנסמיטור המעורר התכווצות שריר שלדי. הגאלאנין ביכולותו לעכב עוררות יתר של שרירי שלדי.
גאלאנין המופרש בעת פעילות גופנית מקדם את תיקונן של רקמות כמו - רקמת השריר, כלי הדם העור, העצמות המפרקים והרצועות, רקמות שבעת פעילות עובדות קשה ואחרי תיקונן יכולות על לעמוד בעומסים טוב יותר.
גלאלנין נראה גם בהשפעתו המיטבית על מערכת העיכול. הוא תורם לתנועתיות איברי המערכת ועל תהליכי ההפרשה בה, ובכך עוזר בוויסות כמות המזון שאנו אוכלים, וכמובן מנרמל את תהליכי העיכול.
בלבלב הוא עוזר בריפוי מחלות דלקתיות, ומעכב הפרשת אינסולין אבל בזכותו גם לא נראה עליה ברמות הסוכר בדם. ויותר מכך, אנשים פעילים אין להם צורך בשתיה מופרזת באלכוהול כי נמצא שהוא מוריד את הצורך בצריכת אלכוהול.
מעורבותו נראית גם במערכת לב וכלי דם. הגאלאנין מעלה את דופק הלב, ומשפר את תגובת כלי הדם לזרימה בתוכם, ובכך עוזר בשמירה על לחץ הדם ושומר על כלי הדם מנזקים.
עוד התגלה כי הורמון זה מעורב בוויסות רגשי ומשפיע על מצב הרוח, ופועל כאנטי דיכאוני. הוא מונע הפרשת יתר של דופמין, ועוזר ביכולת שלנו להתמודד מול מצבי עקה, על הרגשת הסטרס ומצבים פסיכיאטרים הקשורים לכך. כדי לתפקד היטיב נדרשות רמות מאוזנות של דופמין. באופן כללי הדופמין משפיע על התנועות המוטוריות שלנו על תחושת העונג, תחושת תגמול ומוטיבציה. אולם, רמות גבוהות מידי קשורות לבריאות מנטלית ורגשית שאינה מאוזנת. רמות גבוהות של דופמין גורמות להתנהגות אגרסיבית וקושי בוויסות התנהגות אימפולסיבית. הגאלאנין יודע לווסת את רמות הדופמין, והפרשתו נראית בעיקר כשאנחנו עוסקים בפעילות גופנית. ברגע שהרגשות וההתנהגות שלנו מווסתים יש ביכולתנו למצוא פתרונות להתמודדות, ואנו פועלים באופן כזה שיקדם אותנו בדרך הטובה ביותר מבלי להזיק לעצמינו.
מעורבותו נראית גם במערכת החיסון. שם הוא פועל ועוזר בהדיפת חיידקים מעוררי מחלה, ומשפיע גם תפקוד טוב יותר של מקרופאג'ים בדרמיס.
לסיכום, מעורבותו של הנוירו-מדולאטור הגלאנין ניכרת באספקטים שונים בגוף האדם. פעילות גופנית מעלה את רמתו, וכתגובה הוא עוזר בוויסות אספקטים התנהגותיים, רגשיים ופיזיולוגים רבים.
עיסוק בפעילות גופנית ברמה יומיומית גורם להפרשת הגאלאנין דבר המאפשר לאדם לרכוש את היכולת להתמודד, ולהדוף רגשות סטרס שעלולות לשתק אותו ולמנוע ממנו לבנות חוסן מיטיבי.
כל מה שקורה בגוף נרשם בנפש, וכל מה שקורה בנפש ירשם בגוף. פעילות גופנית יכולה להיות כלי עזר חשוב ביכולת שלנו להתמודד עם רישומים אלה.
ד"ר סיגלית דסה שלומוב - קידום בריאות
