זו שאלה שאני נשאלת לעיתים קרובות. אז ראשית תמיד אמליץ שיש להיוועץ ברופא ולבדוק את מהות העיניין.
אם הכאב הוא כתוצאה מחבלה נפילה, אז כמובן שצריך לבדוק ולשלול לדוגמא' שבר. אם לכאב מתלווים, בשפה שלנו "דגלים אדומים" לדוגמא,: חולשה שרירית בלתי מוסברת, חוסר תחושה, אי שליטה בסוגרים' אז כמובן שיש לראות באופן דחוף רופא.
אבל לא על הכאבים הללו אני מדברת. אני מדברת על כאבים כרוניים במערכת השלד שריר שלנו (כאבי גב, צוואר, שכמות, ברך..) שמופעים ונעלמים לעיתים תכופות ובדרך כלל רופא לא יראה סיבה מיוחדת לכאבים' וישער כי מדובר בשינויים ניוונים או בשפה פשוטה יותר שינויים "תלויי גיל" (היום אנו משערים שיש סיבות נוספות לכאבים הכרוניים הללו-לדוגמא, שינויים מטבולים או דלקת נמוכת עוצמה מסיבה כלשהי), ברוב המיקרים ימליץ על משכך כאבים כזה או אחר או אולי על אנטי דלקתיים, ואולי אף ימליץ על פעילות גופנית.
במיקרים כגון אלה אמליץ בהחלט על תנועה, על פעילות גופנית, שיכולה להוות תרופה נהדרת להורדת רמת הכאב והסבל.
הגישה לקידום בריאות דרך פעילות גופנית היא מאד אינדבידואלית ומותאמת אישית. הרבה אנשים שמתחילים להתאמן מצפים שאם יעשו תרגיל איקס הכל יהיה בסדר, וכמו מטה של קסם כל הכאבים יחלפו. ובכן, לא מדובר על תרגיל כזה או אחר. כדי להתגבר על כאבים מסתבר צריך לבנות יחסים עם הגוף!
בבניית יחסים עם הגוף אנו מנסים להבין מה הם החסמים שלנו. כלומר מה חוסם אותנו מלבצע תנועה? האם אנחנו יכולים להתגבר על החסם הזה? אנחנו מנסים להעלות למודעות את המחשבות
שלנו המתלוות בביצוע התנועות. רק המחשבות שלנו יכולות להכאיב, ואפילו בלי להזיז יד או רגל. פחד מלהרגיש שוב כאב, פחד ודאגה שהתנועה תרע את המצב. תיסכול שהתנועה לא מדויקת או שלא מספיק טובה, או שאני לא עושה מספיק פעמים, או חזרות. מחשבות שהתנועה לא מספיק מושלמת ואם לא מושלמת אז בטח עלולה להזיק לי.
רגשות תסכול, דאגה, חרדה מגבירות כאב, ומערכת העצבים שלנו נעשית מאד רגישה ונמצאת כל הזמן במצב "היכון". כשאנחנו בהיכון כל מערך השרירים שלנו מתגייס ומגיב בנוקשות, התכווצות ומתח. כל זה מוסיף ומגביר כאב.
כלומר, נוצר איזשהו "מעגל רשע" - כי אם יותר כואב אז מפסיקים ומעדיפים לנוח עד יעבור זעם. אבל מנוחה לא בדיוק תורמת להפגת כאבים כרוניים. ההפיך מנוחה וחוסר תנועה מורידה רמת כושר גופני וכושר גופני נמוך רק מגביר את הרגישות של הגוף.
אז צריך להתחיל, צריך לנסות להתערב ולנסות לצאת מאותה מערבולת שרק מורידה אותנו עוד מטה.
איך מתחילים?
תמיד אני אומרת שצריך להתחיל איפה שאתם ולא איפה שאתם חושבים שאתם צריכים להיות. בתירגול תנועה אנו לא דוחפים לעשות משהו שאינכם מוכנים אליו, או שאינכם מסוגלים. המטרה היא לעזור לכם למצוא את הדרך לזוז, ושתרגישו בטוח בתוך התנועה. אנו מתחילים בדיוק איפה שאתם מבחינה פיזית ומנטלית. בדר"כ תוך כדי תנועה אתם תגלו מה הכי טוב עבורכם ועבור גופכם.
כמובן שהתהליך דורש אומץ, סבלנות והתחייבות. התחייבות לעשות משהו למען הגוף, למענכם. אני תמיד מוסיפה שגם צריך גם קמצוץ של סקרנות. סקרנות למה שהגוף שלי יהיה מסוגל בעתיד להראות, סקרנות להתחבר לגוף להבין אותו כדי להיעשות מומחה בהבנת הגוף.
אין מינימום של פעילות שהיא טובה לכם כפי שמכתיבים לנו ארגוני בריאות כאלה ואחרים.. אנחנו לא סופרים דקות ולא צוברים דקות שבועיות. מעט יותר טוב מכלום! והכי חשוב זה לבנות הרגלים. כמו שאני רגילה לצחצח שיניים ואני רגילה לאכול סלט בערב, אני יכולה לבנות הרגל של תנועה או הרגל לתנועה.
התנועות לא חיבות להיות מסובכות או קשות. כן, ננסה למצוא את התנועה שממנה תהנה. הנאה מובילה להתמדה. ולבסוף ננסה להבין מהי המוטיבציה שלך, מה אתה רוצה להשיג בעתיד.
הרבה אנשים מרגישים כאב תוך כדי תנועה או לאחר אימון. בדר"כ כאבים כאלה הם בגלל עירור יתר של מערכת העצבים הסימפטטית. תגובה גופנית למשהו אחר, חריג שקרה בגוף. זו הדרך של הגוף לדבר איתך. לא תמיד צריך לפרש את הכאב כאל משהו מזיק שקרה. יש פעמים שיחול "היפוך" והמערכת המרגיעה של הגוף תיכנס לפעולה ותביא להרגעה ודיכוי הכאב. כלומר המנגנון הפיזיולוגי להרגעת כאב מתקיים בנו והוא מופעל כתגובה לתנועה אולם יש לאפשר למנגנון הזה לעבוד.
לסיכום, כן אפשר להתחיל בתנועה כשכואב,
מעט יותר טוב מכלום,
תתחילו איפה שאתם מבחינה פיזית ומנטלית.
לבניית תוכנית אימון ניתן ליצור קשר: סיגלית דסה שלומוב