top of page
icon copy.png

אוסטיאופורוזיס, או-כל מה שלא עובד אובד!







אוסטיאופורוזיס, מחלת עצם מטבולית, בה נראית פגיעה במבנה הפנימי של העצם המובילה לשברים. במחלה זו מתערער האיזון והאינטראקציה בין התאים השונים הנראים בעצם קרי, אוסטיאובלסטים, אוסטיאוכלסטים ואוסטיאוציטים.


המחלה שכיחה מאד, ומאפיינת  בעיקר את האדם המבוגר.  במקרים נדירים נראית גם אצל צעירים, אולם, בעיקר כאלה עם בעיות גנטיות או שצורכים תרופות שפוגעות בעצמות.

האוכלוסייה העיקרית שסובלת מין המחלה היא בעיקר נשים, ובעיקר נשים במנפאוזה. בקבוצת גיל זו, אחת מכל 3 נשים מעל גיל 50 עלולה לסבול מאוסטיאופניה (דלדול במסת העצם), ויותר מ 10% מנשים שסבלו משבר אוסטיאופורוטי יסבלו משבר נוסף. נתון יותר מצער הוא ש-20% מהנשים שסבלו משבר עלולות גם למות מסיבוכים שונים.


 מקובל לחשוב שהמחלה היא רק של נשים. אולם, גם גברים סובלים, אומנם פחות מנשים, וליתר דיוק,  גבר אחד מכל 5 ומעל גיל 60 שנים.

מסתבר שהבעיה היא כלל עולמית. כ- 42 מיליון שברים מדווחים בקרב מבוגרים מעל גיל 55  וכאמור שני שליש מהם הם נשים, ובעיקר מגיל המנפאוזה הסובלות מאיכות עצם ירודה.

מחקרים הראו שב- Taiwan יש הכי הרבה מקרים של שברים בירך, וברומניה נמצא שנשים מתחילות את המנפאוזה כ- 10 שנים מוקדם יותר מנשים בעולם, ולכן נוטות יותר לפתח שברים אוסטיאופורוטיים. לא ברור מדוע, אולם, מחקרים מראים שנשים הסובלות מאוסטיאופורוזיס, בילדותם, סבלו מתזונה לקויה וחוסר בעיסוק בפעילות גופנית.

 

מחלת האוסטיאופורוזיס נחשבת למחלה "שקטה", כלומר, אין סימנים. אין נפיחות ואין כאבים. הביטוי הקליני היחידי הוא שברים, ושברים במקומות אופייניים. כמו בירך, בחוליות עמוד השדרה ולעיתים אף באמה.

 



 גורמי סיכון

 

ידועים כמה גורמי סיכון למחלה. ראשית כפי שצוין- גיל. ככול שמתבגרים ארעות המחלה עולה.

גורם סיכון שכבר הוזכר למעלה הוא המין- נשים, נשים סובלות יותר, והסיבה נעוצה בחסר הורמונאלי לרבות באסטרוגן.

משקל גוף גם הוא מהוה גורם סיכון- משקל נמוך רזון מוקצן, וחסרים תזונתיים, עלולים לפגוע בעצם. אולם גם שמנים סובלים והם אינם חסינים משברים - גברים עם השמנה ביטנית  בעלי סיכוי גבוה לשבירת ירך פי 5, כי כאשר הם נופלים הצידה לדוגמא, המשקל הוא רב על השלד דבר המביא לשבר ובעיקר בירך.  נשים עם השמנה בירכיים מעט מוגנות אבל בגלל ההשמנה הם מסורבלות תנועתית, ולכן יש להם סיכוי גדול לנפילה.

 גורם סיכון נוסף שיש להזכיר הם שברים בעבר או ארעות שברים אוסטיאופורוטיים בקרב ההורים דבר המצביע על מרכיב גנטי.

עישון- גם לכאן העישון נכנס כמו לכל כך הרבה מחלות, וכנראה החומרים שבטבק פוגעים בעצם.

לקיחת תרופות שבסיסן סטרואיידים לאורך זמן, מחבלות בעצם

דלקות פרקים שאינן מאוזנות ובכלל דלקת כרונית בגוף (יכול להיות גם בהשמנת יתר)

צריכת אלכוהול- 3 מנות ומעלה ביום

וצפיפות מינרלים ירודה בעצם.

 

 מהי עצם בריאה?


בריאות העצם ומידת צפיפותה  נקבעים בתקופת הילדות ועד תום גיל ההתבגרות,  בעיקר ע"פ גורמים גנטיים . אולם 20-40% נקבע ע"פ גורמים סביבתיים. שני גורמים עיקריים משפיעים על בריאות העצם והם:

מידת הפעילות הגופנית שהילד עסק בה וכמובן התזונה שלו.


הקשר בין מסת העצם למסת השריר הם הדוקים. המשותף לשתי הרקמות הללו זה עומס ! עצם נענית לעומסים המופעלים עליה כלומר, היא נבנית ומתחזקת בהתאם לעומסים, בתנאי שהם לא עוברים את הגבולות הפיזיולוגים של העצם (חוק וולף).

חוק זה מדגיש את החשיבות בהעמסה על העצם אבל בהתאם ליכולותיה. כלומר, יותר מידי העמסה תפרק את העצם (שיברי מאמץ), ופחות מידי העמסה גם כן תפרק. ניתן לומר גם דברים דומים על שריר. שריר שלא מעמיסים עליו יורד בנפחו או מה שנקרא- סרקופניה, ולכן נראה גם ירידה בתפקוד האדם, ירידה בכח, ירידה ביכולות ואפילו ירידה בעצמאות.


במהלך החיים נראה  ירידה בכח השריר בממוצע בין 1% ל- 4% בשנה. אלה שלא פעילים כמובן יאבדו יותר. עם הירידה במסת השריר ובכוחו נראה גם השפעה על העצם. והעצם לאט לאט גם מאבדת מכמות המינרלים הבונים אותה, ולכן נראה אוסטיאופניה- דלדול במסת העצם.



אוסטיאופורוזיס


השלב הבא לאחר אוסטיאופניה הוא אוסטיאופורוזיס- שברים בעצם.

חשוב להבדיל בין שבר אוסטיאופורוטי לשבר בעצם שקרה ולא בגלל שהעצם פריכה מאד. שבר אוסטיאופורוטי קורה לאחר חבלה מינימלית. לדוגמא, נפילה מגובה עמידה. אנשים שחווים שבר אוסטיאופורוטי תמיד מתפלאים איך יכול להיות  ששברו עצם והרי הנפילה שהם מתארים היא מעידה קטנה. שברים בגלל איכות עצם ירודה יכולים גם לקרות גם ללא כל חבלה. לדוגמא, התיישבות על כסא או תנועה מהירה שנעשתה, או שמישהו חיבק אותם בחוזקה ו- שבר בצלע.. או אפילו הרמת שקיות מהסופר.


אופייני לראות גם שברים בחוליות עמוד השדרה. אלה לעיתים גורמים לשינוי יציבת הגב לקיפוטית יותר, המובילה אף לקשיי נשימה ואפילו הפרעה לתפקוד המעי.   כל שבר אם זה בירך או בעמוד השדרה כמובן מחבל באיכות החיים,  והסיכויים לשברים נוספים הולכים וגדלים. לכן, יש חשיבות מאד גדולה הן לעריכת בדיקות תקופתיות וכמובן שמירה על אורח חיים כזה שימנע שברים וישמור על איכות העצם.

 

בדיקת צפיפות עצם  DXA


כדי למנוע שברים אוסטיאופורוטים  מומלץ לעשות בדיקת צפיפות עצם. לפי האגודה לבריאות העצם ואוסטיאופורוזיס 2022 BHOFbone health osteoporosis foundatio

 הבדיקה מומלצת ל:

•       נשים מעל גיל 65 (בסל הבריאות בישראל)

•       גברים מעל גיל 70

•       נשים לאחר מנפאוזה שגילן מעל 50 בהתקיים אחד מהתנאים:

•       שבר אוסטיאופורטי קיים

•       שבר אוסטיאו. מוכח במשפחה מדרגה ראשונה (שבר בירך)

•       משקל BMI נמוך מ 19

•       ירידה מוכחת בגובה

•       לאנשים עם היפרתיארודיזם

•       סכרת מסוג 2

•       קיפוזה גבית מוגברת

•       כאבי גב תחתון אקוטים

•       לנשים המקבלות טיפול מקבוצת הביפוספונטים או מקבוצת SERM

•        לנשים או גברים הלוקים במחלות הכרוכות בסיכון לאוסטיאופורוזיס, ומטופלים בתרופות גלוקוקורטיקואידיות במשך 3 חודשים ומעלה

בדיקה זו בודקת את מידת צפיפות העצם ןמידת השינוי בצפיפות בהשוואה לממוצע בגילאי 30 שנים. ע"פ הממצאים רופא יכול לנבא את הסיכוי לשבר עתידי.


הטיפול באוסטיאופורוזיס


הטיפול כמובן נקבע בהתאם למידת הסיכון לשבר. גם אם הסיכון הוא נמוך או גבוה המשותף לכולם ההמלצה ל-Bone friendly lifestyle כלומר,

  1. תזונה המדגישה צריכת סידן וויטמין D

  2. פעילות גופנית ותירגול למניעת נפילות

3.    לאלה עם הסיכון הגבוה בדר"כ הטיפול המומלץ הוא גם תרופתי

תזונה

באופן כללי מומלץ לאנשים עם סיכון לאוסטיאופורוזיס לצרוך כ- 800 מ"ג סידן ביממה. ברשימת המזונות הבאים  מפורטת כמות הסידן במרכיבי מזון שונים. לדוגמא:

•       גבינת ריקוטה- 500 מ"ג סידן ל -100גר גבינה

•       קוטג' חצי גביע 125 מ"ג

•       10 שקדים מכילים 80 מ"ג סידן

•       חצי קופסת סרדינים 160 מ"ג

•       גביע אשל , לבן יוגורט 220 מ"ג

•       ברוקולי 200 גר 90 מ"ג סידן

•       פרוסת גבינה צהובה 50 גר 150 מ"ג סידן

כמובן, שבנוסף נמליץ על צריכת חלבון, לגבי כמות הצריכה יש להיוועץ עם דיאטנים  כיוון שיש להתאים לאדם לצרכיו, ולהתאים למסת השריר הקיימת והנדרשת.

צרכים תזונתיים נוספים יש להתאימם לאדם ולכן יש להיוועץ באיש מקצוע.


פעילות גופנית למניעה וטיפול באוסטיאופורוזיס

 

כאמור, העצם מגיבה לעומס מכני המופעל עליה. ליתר דיוק האוסטיאוציטים הם המגיבים לעומס זה. התהליך מתרחש בנוכחות חישנים חלבוניים (focal adhesions, integrins..) שאחראיים על הקשר בין הסביבה החוץ תאית לציטופלסמה של האוסטיאוציט. בלעדיהם תאי העצם אינם יכולים לעשות מאומה.

 

 חלבונים אלה רגישים ללחץ מכני. ברגע שמתקיים לחץ כזה הם מגיבים ושולחים סיגנלים לתאים מסביבם ויוצרים את הקשר בינהם. ליתר דיוק הם גורמים לאוסטיאובלסטים להתחיל לבנות עצם, ולכלסטים לסתת את העצם ולעכל עודפים – כל התהליך הזה נקרא remodeling.  בנוסף, נראה שהם אף מעכבים מוות של אוסטיאוציטים, ובכך מאריכים את חייהם בתחזוקת  העצם. 


זאת ועוד,  האוסטיאוציטים מפרישים הורמון הנקרא סקלרוסטין. הורמון זה יופרש כאשר אין עומס מכני על העצם. הורמון זה  גורם לעיכוב עבודת תאים בוני עצם. ברגע שיש עומס הורמון זה מועכב וכך נשמרת צפיפות העצם.

כיום הטכנולוגיה הרפואית מכוונת לריפוי רצפטורים אלה שעם הגיל הופכים פחות רגישים לעומס מכני ולכן לאוסטיאופורוזיס.

 

 

פעילות גופנית כמשפרת מדדי דלקת והקשר לאוסטיאופורוזיס


פעילות גופנית משפרת מדדי דלקת ע"י כך שמווסתת פקטורים אנטי דלקתיים שמשפיעים על תהליך ה- remodeling  בעצם.

רוב הציטוקינים המקדמים דלקת כמו IL-6 TNF-ALPHA IL-1  משחקים תפקיד חשוב בטיפול באוסטיאופורוזיס, בכך שהם מגיבים לעומס של תירגול ופעילות גופנית.  

פעילות גופנית משפרת מצב דלקתי ע"י כך שמווסתת פקטורים אנטי דלקתיים שמשפיעים על המטבוליזם של העצם. פעילות עצימה או פעילות בעצימות נמוכה אפקטיביים, ובכוחם להוריד  יצור של חומרים מקדמים דלקת כמו IL-1, 6   , עיכוב ייצורם  מביא  לעיכוב עבודת האוסטיאוכלסטים, אלה המפרקים עצם, ובאופן עקיף תורמים לתהליך ה- remodeling  של העצם.


פעילות גופנית ומיוקינים


פעילות גופנית מערבת כמובן, עבודת שריר שלדי ושריר לב. שרירים מפרישים פקטורים הנקראים מיוקינים . המיוקינים הם חלבונים משמשים בתפקיד של מקשרים, מתווכים, וכאלו ששולחים סיגנלים לשאר רקמות הגוף, ובכך יוצרים תקשורת בין רקמות הגוף.  

דוגמא למיוקין הוא האיריסין. זה ידוע בקשר שלו עם רקמת השומן. לדוגמא, כאשר אנחנו נחשפים לטמ"פ נמוכה וקר לנו השריר מגיב ברעד על מנת לעלות את טמפ הגוף, בו זמנית האיריסין מאותת לרקמת השומן החום להתפרק להגברת הייצור האנרגטי, ובכך לתרום עוד להעלאת טמ"פ הגוף.

האיריסין לא רק מתקשר עם רקמת השומן אלא גם עם העצם. רמת האיריסין מרקמת השריר השלדי עולה לאחר פעילות גופנית, ונראה שבעיקר לאחר פעילות סיבולתית, אבל גם לאחר פעילות כנגד התנגדות. ככול שרמת האיריסין המופרשת מהשריר גבוהה נראה את השפעתה על  העצם. ברמות גבוהות של איריסין נראה היתרבות של  אוסטיאובלסטים, (תאים מיצרים חומר עצם), ולכן העצם נעשית צפופה יותר ולכן גם חזקה יותר.


 לאור מימצאים אלה נמליץ היום לאחר שבר, ולא משנה באיזה עצם, לבצע פעילות גופנית אירובית מיד כאשר מתאפשר, וזאת כדי לעלות את רמות האיריסין  ובכך לקדם את הבראת העצם.

 

 

 

מיוסטטינים

נקראים גם פקטורי גדילה -8.

מיוסטטין הוא חלבון המשתייך לקבוצת פקטורים מעוררי גדילה. מיוסטטין מגביל את גדילת תאי השריר ברקמות בהם הוא נמצא בריכוזים גדולים.   מיוסטטין המופרש מתאי השריר מעכב גדילת שריר. בניסויים על בעלי חיים ראו שכאשר עושים בלוק ומונעים הפרשת מיוסטטינים מסת השריר אצלם גדלה. הפרשה מוגברת של מיוסטטינים גורמת לדלדול במסת השריר. הפרשה מוגברת של מיוסטטינים נראית בקרב אנשים עם השמנת יתר, ולכן מסת שריר אצלם נמוכה. פעילות גופנית מאידך, מורידה רמות מיוסטטינים כך שאצל אנשים שעוסקים בפעילות גופנית נראה גדילה במסת השריר.  

בעקבות הבנת תפקידם של המיוסטטינים כמעכבי גדילת שריר, ביכולתם באופן ישיר גם לעכב בניית עצם. מסת שריר נמוכה  מורידה עומס מהעצם, ולכן העצם הולכת ונחלשת. בלימת הפרשתם הראתה השפעה על ייצור אוסטיאוכלסטים אלה האחראיים על פרוק העצם, ובחיזוק הדומיננטיות של האוסטיאובלסטים- אלה הבונים. בלימת הפרשת חומר זה אפשרית כאשר השריר פעיל ועשפועל כנגד התנגדות.

 

 

 לפי הנאמר למעלה  אם כך, חייבים לעסוק בפעילות גופנית. בהקשר זה נוכל להוסיף כי המחקר מצביע על עוד  כמה נתונים:

•       שכיבה ממושכת במיטה האדם מאבד כ 0.1 אחוז עצם כל שבוע

•       בגיל המנפאוזה מאבדים כ- 3-5% עצם בשנה

•       בגיל הזקנה מאבדים כ- 1-2% עצם בשנה

•       בעת פ. גופנית השריר משתמש בסוכר ללא צורך באינסולין

•       שיפור ה- BMR (אובדן מסה ותפקוד שריר בתהליך ההזדקנות קשורים בירידה בחילוף החומרים  הבסיסי)

•       הפחתת סיכון לנפילות

•       השריר מהווה מאגר לחלבון המשמש מאגר במצבי סטרס

•       הפחתת תמותה לאחר ניתוחים

 

איזה פעילות גופנית?

  הבחירה בסוג הפעילות הגופנית חיבת להיות מותאמת ומושכלת. היתרון של סוגי פעילות גופנית נבדלים אחד מהשני באימפקט שלהם כטיפול באוסטיאופורוזיס.


ממחקר שנעשה על מבוגרים עם אוסטיאופורוזיס ודיכאון נמצא שפעילות כנגד התנגדות הראתה יתרון גדול יותר בהשוואה לפעילות אירובית. פעילות גופנית בעלת אימפקט גבוהה מהיר ומתפרץ כמו קפיצות יכולים להיות מתאימים לאנשים עם אוסטיאופורוזיס, באם יוכלו לסבול פעילות שכזו. אולם, אם הם סובלים גם משינויים אוסטיאוארטירטים יתכן ופעילות כזו לא תהיה מומלצת.


 ההמלצה היום לטיפול באוסטיאופורוזיס היא פעילות כנגד התנגדות. יותר מכך, פעילות כזו גם מורידה את הסיכון לנפילות בכך שמחזקת גם את השריר וגם את העצם וכן מתרגלת שיווי משקל.

בבואנו להמליץ על פעילות כמובן שיש צורך להתאימה. אבל הפעילות חייבת לכלול כמה אלמנטים: לדוגמא, סוגי העומסים שיש להעמיס על העצם. העומסים הם:  

  עומסי דחיסה, מתיחה, גזירה פיתול וכפיפה. ובעצם כל תרגיל שיש בו :

כפיפה

דחיפה

משיכה

נשיאה

סיבוב

הליכה, ריצה

הגעה

בהחלט יכולים להתאים.

 את העצימות איש מקצוע צריך להתאים ליכולת של המתאמן ולהתחשב כמובן במגבלותיו.

ליעוץ והתאמה פעילות גופנית ניתן להתייעץ עימי,

ד"ר סיגלית דסה שלומוב

 

Chang, X. Xu, S., Zhang, H.(2022). Regulation of bone health throu physical exercise : Mechanism and types. Front. Endocrinol vol. 13.

 

 

 

 

Villiers, T. (2024). Bone health and menopause: Osteoporosis prevention and treatment. Best Practice &Research Clinical Endocrinology &Metabolisim



 

 

13 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Yorumlar


ד״ר סיגלית דסה-שלומוב (PhD)

פעילות גופנית ותנועה משקמת, ילדים ומבוגרים

קליניקה: ז׳בוטינסקי 24, קרית אונו

תודה על פנייתך!

© 2020 כל הזכויות שמורות לד״ר סיגלית דסה-שלומוב

האתר נבנה ע״י: ABCreative

bottom of page